בגדול, אכילה רגשית היא כשרגש שלילי מסוים מתעורר אצל אדם אז הוא מוצא את הנחמה שלו באוכל (לרוב בסוכרים).

כמה פעמים אנחנו נחשפים לסיטואציות כשילד כועס או עצוב ובשביל להרגיע אותו ההורה נותן לו אוכל?! זו בדיוק הפעולה שמפתחת אכילה רגשית. ברגע שהתעורר רגש שלילי אצל הילד ונתנו לו אוכל בשביל להפחית את הרגש השלילי יצרנו התניה במוח בין אותו רגש לאוכל.

שימו לב שכאשר הילדים גדלים הרבה יותר קשה להילחם באכילה רגשית (מבוגרים בעלי אכילה רגשית לעתים נזקקים לטיפולים נפשיים).

בתחילת תקופת הקורונה, אנשים רבים מצאו עצמם שעות רבות ללא מעש בבית ובשביל להעסיק את עצמם הם פשוט אכלו (בשלב הזה לא בהכרח קיימת אכילה רגשית). גם כאן, לאחר חזרה על פעולת האכילה בכל הזדמנות של חוסר מעש נוצרת התניה בין שעמום לאכילה. מכאן כמובן שהדרך להשמנה היא קלה וקצרה.

אכילה רגשית היא אחד הגורמים העיקריים שמובילים להשמנה. אדם הסובל מאכילה רגשית ימצא את הנחמה שלו באמצעות אכילה, כמובן רק לטווח הקצר, ולאחר מכן ירגיש רגשות אשם על כך שאכל ועל מה שאכל, וזה יוביל לרגשות אשם ולרגשות שליליים נוספים, ששוב פעם ישלחו אותו לנחם את עצמו באמצעות אוכל. ז"א אנחנו יוצרים פה מעגל שלא נגמר שמוביל להשמנה וכמובן מחזק את הרגשות השליליים.

אז מה עושים בשביל לטפל באכילה רגשית?

הפתרון הוא פשוט אך ממש לא קל ליישום.

הדבר שעלינו לעשות הוא שכאשר הטריגר (הרגש השלילי) מתעורר אז נדרש להחליף את האכילה בפעולה אחרת (פעילות גופנית, קריאה, שתיית מים, כתיבה, שיחה וכו'...). ז"א, עלינו לזהות תחילה את אותו רגש שלילי שמוביל אותנו לאכילה וכל פעם שהרגש מופיע אנחנו צריכים למצוא פעולה אחרת שהיא לא אכילה (או אכילה של משהו מזין ועם ערך קלורי נמוך, לדוג' גזר) ולעשות את הפעולה החדשה עד שיצרנו התניה חדשה במוח בין אותו רגש לפעולה החדשה.

כמובן שהביצוע של זה הוא לא פשוט כמו בתיאוריה ולרוב נדרש תמיכה וליווי של איש מקצוע.

שימו לב שכאשר יש חשש לאכילה רגשית, והטריגרים שמובילים לאכילה הם מרובים ומופיעים לעתים תכופות במהלך היום, אז ייתכן ויידרש גם טיפול נפשי.

כמו שקל להבין, אכילה רגשית אינה קשורה לתחושות פיזיולוגיות אלא לתחושות נפשיות בלבד. לכן, "מלחמה" ברצון לאכול ע"י "סתימת הפה" או היצמדות לתפריט, ולא ע"י עבודה יסודית של החלפת ההתניה, היא מועדת לכישלון.