הרבה אנשים שמנסים לרדת במשקל פשוט מורידים כמויות או "סוגרים את הפה" או מתחילים לאכול מאכלים עם פחות 'צפיפות קלורית'.

על פניו - הגיוני. מתמטיקה פשוטה.

כי כמו שכבר הבנו, בשביל לרדת במשקל אנחנו צריכים להיות בגרעון קלורי (להוציא יותר ממה שאנחנו מכניסים).

בשביל לעלות במשקל - להיות בעודף קלורי (להכניס יותר ממה שאנחנו מוציאים).

בשביל לשמור על המשקל - להיות באיזון קלורי.

אז למה בפועל הרעיון הזה לא תמיד נכון, לא יעיל ויוביל לירידה לא "איכותית" במשקל?

✳️

אם הורדנו כמויות ללא מחשבה ייתכן שהתזונה שלנו חסרה בחלבון.

תזונה חסרה בחלבון => מסת השריר קטֶנה.

מסת שריר קטֶנה => הגוף פחות יעיל בשריפת קלוריות.

במילים אחרות - יכול להיות שאדם שמוריד כמויות באמת יכניס פחות קלוריות, אבל כנראה שהוא גם יוציא פחות קלוריות, אז ייתכן שלמרות ההורדה בכמויות לא תהיה ירידה במשקל.

✳️

בנוסף לחוסר בחלבון, כאשר מורידים כמויות ייתכן שיהיו לנו חוסרים נוספים בתזונה.

חוסר בערכים תזונתיים חשובים (ביניהם גם החלבון) => תחושות רעב במהלך היום וחשקים.

כשיש תחושות רעב וחשקים, מעבר לפגיעה בגוף שלנו, השגרה החדשה שאימצנו היא זמנית ולא תישמר לאורך זמן.

אף אחד לא מסוגל לחיות עם תחושות רעב וחשקים לאורך זמן.

במילים אחרות - גם אם אדם "סגר את הפה" לתקופה וכן הצליח להיות בגרעון קלורי, זה לא יישמר לאורך זמן ובמוקדם ובמאוחר תהיה שוב עלייה במשקל.

✳️

תיאורטית אפשר להיות בגרעון קלורי לא משנה כיצד תהיה מורכבת התזונה שלנו.

גם אם נצליח להיות בגרעון קלורי אבל מסת השריר שלנו נפגעה (כתוצאה מחוסר בחלבון), אנחנו נהיה רזים אבל עם עור מדולל ורפוי - מראה שאנחנו לא באמת אוהבים.

אבל אם נרד במשקל ומסת השריר שלנו תישמר (או תגדל) אז נהיה רזים, אבל גם עם מראה חטוב ומוצק - מראה שאנחנו אוהבים.